פרשת השבוע: שלח

«וראיתם את הארץ מה הוא» (במדבר יג, יח).

משה שולח אנשים לראות לא רק אם הארץ טובה. הוא רוצה שיראו: מי שהם מפחדים מהם כל כך — מפחדים מהם עוד יותר.
וזה, אגב, סיפור שכיח. לעיתים קרובות אנו חושבים שמולנו עומד מישהו חזק, בטוח בעצמו, בלתי מנוצח. ובפועל — בתוכו יש בהלה.

בספר יהושע יש רגע: אישה בשם רחב אומרת למרגלי ישראל שכל עם כנען כבר מת מפחד. פשוטו כמשמעו: «וימס לבבנו». האנשים שם מפחדים מן היהודים עד כדי כך שעקרו את עציהם, כדי שלא יישאר להם שום דבר טוב. אתם מבינים? לא כדי להציל את עצמם, אלא כדי שלאחרים לא יהיה.

זוהי התנהגות של מבוהלים. אנשים מפחדים כל כך עד שהם פוגעים בעצמם.

אך הנה מה שחשוב — אם אתה עצמך מאבד את הביטחון, אתה מאבד הכול.

מסופר שבמלחמה נגד נפוליאון קיבל גנרל אחד ידיעה מדאיגה אחר ידיעה מדאיגה. הכול רע. בהלה. תבוסות. אחד מקציניו נכנס ואומר:
— האם כבר שמעת את הנורא מכול? המפקד העליון איבד את רוח הלחימה!

זהו האסון האמיתי — כשאתה עצמך כבר אינך מאמין בעצמך. את כל השאר אפשר לתקן. אבדות, טעויות, אפילו תבוסות. אך אם נכנעת בפנים — כבר הפסדת.

אז מה צריך להבין מכאן?

אל תשפוט לפי המראה החיצוני. מי שנראים חזקים עלולים לרעוד מפחד בפנים.

לא הפסדת כל עוד לא החלטת בעצמך שהפסדת.

הביטחון הוא חצי ניצחון.

ועוד — הכוח האמיתי הוא בראש. לא בשרירים, לא בכסף, לא בקשרים. אם אתה בסדר — גם במדבר תמצא דרך. אם נשברת בפנים — גם בגן עדן יהיה לך רע.

אז:
לא להיכנע. לא לרחם על עצמך. לבטוח בעצמך. ולזכור: הניצחון שלך מתחיל בך.