מדוע איננו רואים את המשמעות של מה שקורה?

אחת השאלות הקשות ביותר, שעולות מפעם לפעם בראשו של כל אדם נורמלי:
«מדוע הכול מתגלגל כך? מדוע דבר מה קורה דווקא לי? מדוע אני משתדל, והתוצאה אינה נראית?»

אם נהיה כנים, ברוב המקרים פשוט לא נדע את התשובה המדויקת.

הרמח»ל כותב:
«האדם יכול להבין רק את הכללים הכלליים שעל פיהם בנוי העולם. אך הפרטים של מה שקורה לו דווקא נשארים בדרך כלל נסתרים».

זה עשוי להישמע מעט מייאש, אך יש בכך גם כוח: אינך צריך לדעת הכול כדי להמשיך לחיות ולפעול.

עקרון «מידה כנגד מידה» — כמראה של מעשינו

ובכל זאת, התלמוד נותן לנו נקודת ציון חשובה, המסייעת לתפוס ולו משהו ממה שקורה. זהו עקרון «מידה כנגד מידה».

בפשטות: מה שאדם עושה כלפי אחרים — חוזר אליו עצמו. לא תמיד פשוטו כמשמעו. לא תמיד מיד. אך חוזר.

וזה נוגע הן למעשים טובים והן לרעים.

התלמוד מביא דוגמאות רבות:

— מרים, אחות משה, עמדה על היאור לדעת מה ייעשה לאחיה. ובזכות זה, שנים לאחר מכן, עמד כל עם ישראל וחיכה לה שבעה ימים עד שהחלימה.
— אברהם רץ בעצמו כדי להאכיל את אורחיו. ובזכות זה ה׳ בכבודו ובעצמו שלח לצאצאיו שליו במדבר.

אין זו מיסטיקה. זוהי חוקיות: מעשיך הם כאבן שנזרקה למים. את הגל לא רואים מיד, אך הוא יגיע.

מדוע לעיתים קרובות איננו רואים תמורה?

אחד הניסיונות הקשים ביותר של זמננו הוא שהפסקנו לחוש את חשיבות מעשינו.

אתה משתדל, עוזר, עושה דבר טוב — ושקט.
לפעמים, להפך, עשית מעשה טוב — ואחר כך משום מה צרות.

אין פירוש הדבר שאין משמעות. פירושו שה׳ בוחן את יכולתנו לעשות טוב בלי שכר מיידי.

זהו מבחן של בגרות. של כוח פנימי. של נכונות להמשיך כשאיש אינו מוחא כפיים.

מדוע כל זה באמת חשוב?

בתלמוד נאמר:
«ה׳ מביט על כל אדם כעל בן יחיד».

ובאופן רחב יותר: ה׳ מביט על כל אדם כעל מישהו יקר לאין שיעור.
גם אם אתה עצמך אינך רואה את חשיבות מעשיך, הם חשובים.

כל מעשה טוב הוא לבנה בבית הגדול שאתה בונה.
כל ניסיון שלך הוא חלק מסיפור עצום, שאולי לעולם לא תראה את סופו.

אנו חיים בעולם שבו רבים מן הדברים נסתרים מאיתנו.
אך דווקא בכך טמונה הזדמנות מיוחדת: ללמוד לעשות טוב פשוט משום שזה נכון.

בכל פעם שאתה בוחר לנהוג על פי מצפונך — אתה בונה יסוד שלא יקרוס. גם אם אתה עצמך עדיין אינך רואה אותו.

ובואו נזכיר זה לזה: כל מעשה חשוב.
ונחזיק מעמד.