כשאדם סוטה מן הדרך…

לפעמים נשמתו של אדם לא רק סוטה — היא כאילו מתעמעמת, כאילו מישהו כיבה בנשיפה את אורה הפנימי.
בלשון הקודש המילה «תשטה» — סטייה מן הדרך — נקראת כך שמשמעה גם דבר אחר: «שטות».
מדוע? משום שכל חטא אינו רק חולשה של הגוף, אלא אובדן בהירות.
כמו שנאמר בתלמוד:
«אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות».
שטות היא כשאתה שוכח את המחיר. כשאתה מאבד את היכולת לראות את ההבדל בין הזמני לנצחי.

דמיין לעצמך, אומר הרב יעקב קניבסקי, שהעולם כולו, מן הארץ ועד הכוכבים, מלא בחול הדק ביותר. בשק אחד — מיליוני גרגרים כאלה. ופעם במיליון שנה נעלם רק גרגר אחד.
ובכן: אפילו הזמן שבו ייעלם כל החול הזה הוא רק ניצוץ שהבזיק באינסוף הנצח.

אך האדם מחליף את הנצח בניצוץ זעיר של הנאה. הוא מוכר זהב תמורת רסיס זכוכית. הוא מעמיד את נשמתו על כף המאזניים — בשביל רגע הנעלם מהר יותר מנשימה.

ומה הוא מקבל בתמורה?
כאב. גוף שבור. נשמה מותשת. אשליה של אושר שמאחוריה ריקנות.

רבנו יונה אומר: אדם שהכיר שחטא צריך לומר לעצמו בגלוי:
«לא חסתי על גופי — בשביל מה? בשביל דקה. הייתי אכזר לנפשי — בשביל רגע. החלפתי את האינסופי בחולף».

אנו חוזרים על כך גם בתפילת הווידוי: «ולא שווה לנו».
בדיוק: לא שווה. לא נשא פרי.
לא תועלת ולא שמחה. רק צלקות בגוף ובלב.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר:
«טוב ילד מסכן וחכם, ממלך זקן וכסיל, אשר לא ידע להיזהר עוד».
הילד הוא יצר הטוב הטהור שבאדם. הוא בא כשהנשמה מתבגרת, בגיל שלוש־עשרה.
מדוע מסכן? משום שקולו שקט. מעטים מקשיבים לו.
אך הוא מוביל אל האמת. הוא נר הדולק אפילו בלילה.

וה»מלך הזקן והכסיל» הוא יצר הרע, התאוותני.
הוא עמנו מלידה. הוא מדבר בקול רם. הוא תמיד ראשון.
ולכן — כמו בעל דין רשע בבית המשפט, שמגיע ראשון, משקר בשכנוע, ואתה כבר אינך רוצה לשמוע את האמת.

הזוהר אומר: הוא דומה לאחשוורוש, שמלך «מהודו ועד כוש» — מתחילת החיים ועד סופם.
ה»מלכות» הזו היא מרמה. היא כובשת את נשמת האדם בשוחד: בהבטחות של הנאה, שלטון, הצלחה.
אך אם מתבוננים — אין שם אף אבן אמיתית אחת.
רק אבק, רק עשן.

צעיר אחד שסטה מן הדרך כתב לי:
«אנשים חשבו שאני מאושר. אבל הייתי ריק. השמחה הייתה רחוקה ממני».

והנה האמת: יצר הרע נשמע משכנע כל כך, משום שאנו מקשיבים לו מיום היוולדנו. אנו מתרגלים לקולו — ושוכחים שיש קול אחר.
הוא משקר. הוא מצייר עולם מדומה, שבו החטא הוא הדרך להנאה.
אך מאחורי כל מסכה — סבל. מאחורי כל חיוך — סדק פנימי.

לכן אדם השואף אל האור אל ירפה את החכמה מידיו.
אפילו לרגע.
תהא היא המראה שלו, הקול שלו, המפה שלו.
תזכיר לו: כל מה שאתה מאבד בשביל החטא אינו שווה את הנצח שאתה נושא בתוכך.