מה פירוש לבטוח בקדוש ברוך הוא?

אחד הדברים הקשים ביותר שאדם מאמין מתמודד איתם הוא הצורך לשמור על הביטחון בקדוש ברוך הוא דווקא כאשר החיים נעשים בלתי צפויים. כל עוד הכול רגוע, יש לנו עבודה, בית, בריאות, אנשים קרובים ותחושת ביטחון לגבי המחר, קל יחסית לדבר על אמונה ועל ביטחון בה’. אבל כאשר אדם מאבד את המשענת המוכרת שלו, נמצא בסכנה, מתמודד עם מחלה, מלחמה או נסיבות חיים קשות, המילים המוכרות על ההשגחה האלוהית מקבלות משמעות אחרת לגמרי. הרי דבר אחד הוא לדבר על ביטחון בבורא כאשר דבר אינו מאיים עליך, ודבר אחר לגמרי הוא לנסות לשמור על הביטחון הזה כאשר אינך יודע מה יביא איתו יום המחר.

בתורה, בספר דברים (לב, ד), נאמר: «הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט». זהו אחד העקרונות החשובים ביותר בהבנת האלוהות במסורת היהודית. אבל לדעתי חשוב להבחין בין האמונה בצדק האלוהי לבין היכולת שלנו להסביר את הצדק הזה. הרי לא תמיד אנחנו מבינים מדוע מתרחשים אירועים מסוימים, במיוחד כאשר אנשים חפים מפשע סובלים. ולא יהיה נכון לטעון שאנחנו יודעים מדוע אדם מסוים נאלץ לעבור ניסיון מסוים. האמונה בצדקתו של הקדוש ברוך הוא אינה הופכת אותנו ליודעי מחשבותיו ואינה מעניקה לנו את הזכות להסביר את סבלם של אחרים.

בתלמוד מסופר שרבי עקיבא היה אומר: «כל דעביד רחמנא לטב עביד» — כל מה שעושה הרחמן, לטובה הוא עושה (ברכות ס ע»ב). ונחום איש גם זו היה אומר: «גם זו לטובה» (תענית כא ע»א). נדמה לי שקל מאוד להבין את הדברים האלה בצורה לא נכונה. הרי אין פירושם שכאב, אובדן או טרגדיה הם דברים טובים כשלעצמם. ובוודאי שאין לומר לאדם שאיבד את יקיריו שעליו לשמוח בניסיון שנפל בחלקו. מדובר יותר בביטחון פנימי בקדוש ברוך הוא, המאפשר לא לראות במה שמתרחש הוכחה סופית לכך שהעולם חסר משמעות. אפשר להאמין שמעבר להבנתנו קיימת תכלית אלוהית, ובאותו הזמן להתאבל בכנות, לפחד ולא להבין את המתרחש. אין בכך שום סתירה.

במסורת היהודית קיים המושג ביטחון — ביטחון בה’. וכאן, לדעתי, יש הבדל חשוב מאוד בין האמונה שהקדוש ברוך הוא מסוגל להציל אותנו לבין השכנוע שהוא בהכרח יעשה זאת בדיוק בדרך שאנחנו מצפים לה. בתלמוד (ברכות י ע»א) נאמר שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. אבל תקווה אינה הבטחה לתוצאה מסוימת. הרי אנחנו יודעים שגם אנשים צדיקים עוברים טרגדיות, מחלות ואובדנים. לכן לא הייתי מודד את עוצמת אמונתו של אדם לפי השאלה אם משאלתו התגשמה. ביטחון, כפי שאני מבין אותו, אינו ודאות שהכול יתרחש לפי התוכנית שלנו, אלא היכולת להמשיך לפנות אל הקדוש ברוך הוא גם כאשר איננו יודעים מה תהיה התוצאה.

חשוב לי גם להדגיש שהאמונה אינה צריכה להפוך להמתנה פסיבית לעזרה משמיים. אם אדם נמצא בסכנה, עליו לחפש מקום בטוח. אם הוא חולה, עליו לפנות לרופא. אם נותר ללא אמצעי מחיה, עליו לחפש עזרה, עבודה ותמיכה. כל אלה אינם סותרים את הביטחון בה’. להפך, גם המאמצים האנושיים הם חלק מן האחריות שלנו. לבטוח בקדוש ברוך הוא אין פירושו לוותר על המעשים שלנו. לפעמים התשובה לתפילותינו מגיעה באמצעות אנשים שבאים לעזרתנו, הזדמנויות שלא הבחנו בהן קודם, או כוחות שאנחנו מגלים בתוכנו כדי לעשות את הצעד הבא.

במסכת ברכות (לב ע»ב) חכמים מדברים על הצורך להמשיך להתפלל גם כאשר האדם אינו רואה שתפילתו נענית. אני חושב שזהו אחד ההיבטים העמוקים ביותר של החיים הרוחניים. הרי תפילה אינה דרך לכפות על הקדוש ברוך הוא למלא את רצוננו. היא קודם כול מערכת יחסים בין האדם לבוראו. לפעמים אנחנו פונים אליו בהודיה, לפעמים בבקשה, ולפעמים פשוט מפני שאנחנו מפחדים, כואבים ואין לנו עם מי לחלוק את מה שעובר עלינו. וגם אם הנסיבות אינן משתנות מיד, עצם האפשרות לדבר עם הקדוש ברוך הוא יכולה לעזור לאדם שלא להישאר לבדו מול הייאוש שלו.

עם זאת, הייתי נזהר מאוד מן הטענה שכל ניסיון נשלח לאדם בהכרח כדי לקדם את צמיחתו הרוחנית. נכון, קשיים לפעמים באמת משנים אותנו, עוזרים לנו לבחון מחדש את הערכים שלנו, מובילים להחלטות חשובות ומגלים בנו תכונות שלא ידענו שקיימות בנו. אבל לא כל סבל הופך את האדם לחזק יותר. לפעמים הוא מתיש, פוגע בבריאות, גוזל כוחות ודורש קודם כול עזרה ולא הסברים רוחניים. לכן, כאשר נמצא לידנו אדם במצוקה, חשוב הרבה יותר קודם לתמוך בו מאשר להסביר לו מה בדיוק הקדוש ברוך הוא מבקש ללמד אותו.

נדמה לי שאמונה אמיתית אינה מתבטאת בכך שאדם מפסיק לפחד, לפקפק או לסבול, אלא בכך שגם בתוך כל החוויות האלה הוא משתדל שלא לאבד את התקווה, את האנושיות ואת היכולת לפעול. לא תמיד אנחנו יכולים לשנות את הנסיבות שבהן מצאנו את עצמנו, ולא תמיד אנחנו מסוגלים להבין מדוע הן התפתחו דווקא כך. אבל אנחנו יכולים להמשיך לדאוג לקרובים לנו, לעזור לאחרים, לקבל החלטות ולפנות אל הקדוש ברוך הוא בבקשותינו.

ואולי אחת התפילות הכנות ביותר בזמנים קשים נשמעת פשוט מאוד: עזור לי לעבור את מה שמתרחש, תן לי חוכמה להבחין בין מה שביכולתי לשנות לבין מה שאינו בשליטתי, שמור על לבי מפני הייאוש ואל תיתן לי לאבד את היכולת לראות את הטוב גם כאשר יש סביבי כל כך הרבה כאב. כי לפעמים האדם אינו זקוק לוודאות שמחר הכול בהכרח יהיה טוב, אלא לכוח לחיות את היום הזה בכבוד.