הרע בשם הטוב
כאשר אנו רואים מלחמות, אלימות, אכזריות וסבל של אנשים חפים מפשע, עולה השאלה: מדוע האדם, המסוגל להבחין בין טוב לרע, בכל זאת בוחר במודע לעשות רע? אולם כאן מסתתרת סתירה חשובה: רוב האנשים שעושים מעשים רעים כלל אינם רואים בעצמם תומכים ברוע. להפך, לעיתים קרובות הם משוכנעים שדווקא הם מגינים על הטוב.
אדם כמעט לעולם אינו מתחיל מתוך מחשבה שהוא רוצה לעשות עוול. לעיתים קרובות יותר הוא משכנע את עצמו שהוא מגן על משפחתו, על עמו, על אמונתו, על ביטחונו או על כבודו העצמי. מי שעומד מולו מפסיק בהדרגה להיתפס כאדם בעל פחדים, אמונות ואינטרסים משלו. הוא הופך להתגלמות של איום. ואז נוצרת תפיסה מסוכנת: אם היריב מגלם את הרוע, הרי שהמאבק בו מצדיק כמעט כל אמצעי. כך אדם עלול לחצות גבול מוסרי, ובו בזמן להמשיך להאמין בכנות שהוא צדיק.
במסורת היהודית קיים המושג יצר הרע. פעולתו אינה מתבטאת בהכרח ברצון גלוי לגרום רע. לעיתים היא מתבטאת ביכולתו של האדם להצדיק את מעשיו שלו, כאשר הוא מחליף את השאלה המוסרית בשאלה של תועלת, הכרח או אצילות המטרה שלו. משום כך התורה דורשת לא רק לשאוף לצדק, אלא גם לבחון את הדרכים שבהן מבקשים להשיג אותו. אפילו איום ממשי אינו הופך כל פעולה למותרת. יחד עם זאת, חשוב להבחין בין הגנה הכרחית, התוצאות הטרגיות של מלחמה ופגיעה מכוונת בחפים מפשע: האחריות המוסרית אינה נעלמת רק מפני שאדם הכריז שמטרתו צודקת.
מסוכנת במיוחד היא שלילת האנושיות. כאשר מתחילים לראות בקבוצה שלמה אך ורק אויבים, בוגדים או נושאי רוע, נעלם הצורך להבחין בין אחריות אישית לבין השתייכות קבוצתית. סבלו של האחר נעשה פחות משמעותי, ואילו האכזריות של האדם עצמו נראית מוצדקת יותר ויותר. מנגנון כזה פועל לא רק ברמת המדינות. הוא מתגלה גם ביחסים אנושיים רגילים, כאשר עלבון הופך לאמונה שהאדם האחר ראוי לכל השפלה שתוטל עליו כתגובה.
ייתכן שאחד הניסיונות המוסריים הקשים ביותר אינו להבחין בין טוב מובהק לרע מובהק, אלא לזהות את הרוע שכבר למדנו להצדיק באמצעות הכוונות הטובות של עצמנו. התורה קוראת לאדם לשאת באחריות לא רק למטרה שאליה הוא שואף, אלא גם לאדם שהוא הופך להיות בדרך אליה. הרי אין די בכך שאדם בטוח בצדקתו. עליו לשמור על היכולת לראות את האדם גם ביריבו, להבחין בין הגנה לנקמה ובין צדק לאכזריות.
בגרות מוסרית אמיתית מתחילה במקום שבו אדם מסוגל לשאול את עצמו לא רק ״על מה אני נלחם?״ אלא גם ״מה אני מרשה לעצמי לעשות בשם המאבק הזה?״
