לא לדכא, אלא ללמוד לשלוט

יש סיפור ידוע על אלכסנדר מוקדון. כשהיה עדיין נער, איש לא הצליח לאלף סוס פרא בשם בוקפאלוס. הסוס היה כה עקשן ופראי, עד שאפילו רוכבים מנוסים לא הצליחו להשתלט עליו. אבל אלכסנדר הצליח לרסנו. כשראה זאת אביו, המלך פיליפוס, אמר לו: ״בני, חפש לך ממלכה ההולמת את כוחותיך, כי מוקדון קטנה מדי בשבילך״. בסיפור הזה טמון רעיון מעניין, המשתלב היטב עם תפיסת טבע האדם ביהדות. ביהדות, רצונות עזים, תשוקות וסתירות פנימיות אינם נחשבים בהכרח לסימן של קלקול רוחני באדם. לפעמים דווקא ההפך הוא הנכון. ככל שדחפים מסוימים חזקים יותר באדם, כך עשוי להיות גדול יותר גם הפוטנציאל שלו, אם ילמד לכוון אותם כראוי. המסורת היהודית מדברת על יצר הרע. אך חשוב להבין שאין מדובר רק ברוע כלשהו שיש להשמידו. זוהי גם אנרגיה עוצמתית של הרצונות האנושיים: השאיפה להחזיק ברכוש, להצליח, ליהנות, לזכות בהכרה ולהשפיע על העולם שסביבנו. ללא הכוח הזה, האדם היה מאבד במידה רבה את יכולתו לפעול, ליצור, לבנות ולהתפתח.

הבעיה מתחילה כאשר הרצונות שולטים באדם, במקום שהאדם ישלוט ברצונותיו. משום כך, העבודה הרוחנית ביהדות אינה מכוונת להפוך את האדם ליצור נטול תשוקות ורגשות. מטרתה היא ללמוד לכוון את הכוחות הללו לדרך הנכונה. בספר משלי נאמר: ״טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״ (משלי ט״ז, ל״ב). שימו לב: החוכמה כאן אינה נמדדת בהיעדר מאבק פנימי, אלא ביכולת לשלוט בעצמך. אדם יכול להיות בעל אנרגיה עצומה, אופי חזק ורצונות גדולים, אך כוחו האמיתי מתגלה בשאלה אם הוא מסוגל לשלוט בכל אלה. כמובן, פיתויים חזקים אינם מוכיחים כשלעצמם שאדם ניחן בעוצמה רוחנית יוצאת דופן. אך הם גם אינם מעידים שהוא נידון להיכשל שוב ושוב. במסורת היהודית האדם אינו נתפס כאסיר חסר אונים של טבעו שלו. יש לו בחירה חופשית, שכל, יצר הטוב ואפשרות לפנות אל הקדוש ברוך הוא בבקשת עזרה.

וכאן סיפורו של אלכסנדר הופך לדוגמה טובה. אפשר לפחד מסוס פרא, אפשר לנסות לדכא את כוחו, ואפשר ללמוד לשלוט בו. ואז אותה אנרגיה שנראתה קודם מסוכנת הופכת למקור של התקדמות. כך גם אצל האדם. משימתו אינה בהכרח להיפטר מכל מה שחזק ובלתי מרוסן בתוכו. לפעמים עליו ללמוד להפוך את הכוחות הללו לסבלנות, ליצירה, לאהבה, לאחריות ולעבודת השם. לכן, כאשר אדם מבחין בעצמו בתשוקות עזות או באופי מורכב, אין סיבה להסיק מיד שמשהו בו אינו תקין מבחינה רוחנית. חשוב הרבה יותר להבין לאן מופנית האנרגיה הזאת ומי שולט בה. הרי אותה אש פנימית יכולה גם להרוס חיים וגם להפוך לכוח שבזכותו האדם יגיע להישגים גדולים מאוד. ההבדל אינו בעוצמתה של האש עצמה, אלא בשאלה אם האדם למד כיצד להתמודד איתה ולכוון אותה.